<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ע"ד</h1>
<h2>דף נז.</h2>
דין גרגותני שנתנו על הענבים של תפוח יין בגומא בצידו, אם אין בענבים טופח על מנת להטפיח נראה להתיר. שאין דרך ניסוך בכך. אחרי שאין הגוי מתכוין להגביה רק הגרגותני, הוי ליה כרישא דלולבא דלא גריס, דהוי מגע גוי על ידי דבר אחר שלא בכוונה. וסתם יינם של נכרים כדברי רבינו תם. ובהפסד מרובה שרינן לעשות לכתחילה. השיב רבי, שלומך יסגא וברכתך קרובי הרב ר' יעקב, על אודות הסל ששאלת, שהיה מונח על גבי ענבים שבתפוח שבגיגית. והסל מזולף ביין כשהניחוהו שם. ונשתהה שם קצת היין למטה בגומא. ובא גוי זה והגביה הסל שעל גבי ענבים שהיו בסל מונח עליהם ונתערבו עם ענבים שבגיגית. ולפי ראות עיני האנשים שהיו שם, בסל לא היה משקה על אותן ענבים שהיו בגיגית. ולא פי' אם היין של זילוף הסל היה מן היין שהתחיל למשוך וגם יין הגיגית שנתנו את הסל הטפוח אם התחיל למשוך אם לאו. אבל מסברא אם לא התחיל למשוך היין של זילוף לא הייתי (מזכיר) [מתיר] הזילוף. ומ"מ כל היין מותר בהיתר גמור, אפילו היה משקה טופח באותן הענבים כאשר ראה בדמיון לרואה. לית דין ולית דיין שהוא מותר אפילו אם היה טופח על מנת להטפיח, אם היה מתכוין לשום שיכשוך באותה טפיחה אפילו יש טפיח שם לא הייתי יודע רק לנטילת הסל נתכוין, הוי כחו של גוי שלא בכוונה, ומותר לרבינו תם שאינו גורס "רישא דלולבא". ונראה דבריו מתוך הקושיא שהלכה על הגורס אותו, גם יש לו סמך גאונים דלא גרסי ליה. ואמנם גם על סתם יין שנאסר פסקינן ליה שהוא בטל בששים. וגם לא אסרו חכמים במשהו רק יין שנתנסך לפני ע"ז. דאמר [ר"ת] (ספק מים במים) [בפסק מין במינו]. רק של סתם יינם כתב שהמחמיר תבא עליו ברכה.
